פעם שלישית גלידה… כמעט. בשנת 2020 הכנתי קוביות מוס בוטנים. בשבוע שעבר הכנתי קוביות חלב קורנפלקס. הפעם אני מכין את הקוביות להן כל כך חיכיתי, קוביות פיסטוק. בעצם, אלו הן קוביות מוס פיסטוק עם שכבת קרמה פיסטוק במרכז. הן יתנהגו כמו עוגות מוס אם שומרים אותן במקרר, רכות ואווריריות עם קראנצ’יות נהדרת מהציפוי. אך אם תישמרנה במקפיא, הן די יזכירו גלידוניות, במיוחד לאחר שנחו להן מחוץ למקפיא כרבע שעה.

מה אפשר לומר על חלב קורנפלקס שלא נאמר כבר? טעם של ילדות ונוסטלגיה כמעט נשכחת. טעם שכריסטינה טוסי הצליחה להחדיר עמוק לתודעה של אופים רבים וחובבי גלידה בהמוניהם, במיוחד מאז שהגלידה בטעם חלב קורנפלקס שלה נולדה לעולם. ורק עכשיו, כמעט 20 שנה מאז, הושבתי את כבודי לעבוד על קינוח כזה משלי, במיוחד לאחר ששמואל שיגע אותי עם גלידת הקראנץ’ בטעם החלב של קורנפלקס שהוא כל כך אוהב.

העולם מתחלק לשני סוגים של אנשים: כאלה שלא אוהבים את השילוב של שוקולד תפוז, וכאלה שפשוט מטורפים עליו. אני נמנה מהאחרונים, ואני כל כך אוהב את קליפות התפוז המסוכרים האלה שעטופים כולם בשוקולד מריר. לפעמים מוצא אותם בצלחת על שולחן החג אצל אמא שלי, ולפעמים זה נראה כאילו אני והיא היחידים שבאמת נהנים מהם במשפחה.

אם לדייק, זהו פרלין פרלינה שומשום שחור וליים, אבל זה לא שיעור בעברית ושרה לא שרה שיר שמח כל כך לאחרונה. ובכל זאת, איך אני אוהב את הפרלין הזה. הוא בהחלט אחד המיוחדים שיצאו לי להכין. נתקלתי ברעיון כשלמדתי לצבוע פרלינים מערוץ היוטיוב של אנג’י. בסרטון אנג’י מכינה פרלין שומשום שחור עם מרמלדת תפוז. הכנתי את הפרלין וזה היה נהדר, אבל רציתי יותר.

עברו להם חודשיים שלמים מאז הפוסט האחרון, וזה בסדר. אני כבר לא לחוץ להעלות פוסטים כדי להשיג את העולם. שמרתי את אהבתי לאפייה על אש נמוכה לאחרונה והתעסקתי בדברים אחרים שאני אוהב לא פחות. לפתע הלהבה גברה ומצאתי את עצמי יותר ויותר במטבח, משחק עם שוקולד ללא הפסקה. ואז פתאום, משום מקום, נתקלתי בסרטון הזה של ג’ולס ומכאן הדרך לפרלין חלומותיי היתה קצרה – פרלין פיסטוק ממולא בגנאש פרלינה פיסטוק (!) עם קראנצ’יות נהדרת ונגיעת לימון מטרללת.

לא מזמן שטראוס הוציאה את הגרסה שלה למילקי פיסטוק, ואת האמת, די התאכזבתי. שוב טעם מלאכותי של פיסטוק, שוב שילוב עם שוקולד לבן (קרי, מגנום פיסטוק). לא אצלי. תיקנתי להם את העניין ויצרתי מילקי פיסטוק עם שכבה שוקולדית תחתונה, שכבת פיסטוק באמצע ומעליה מוס פיסטוק (מי אמר מילקי מוס ולא קיבל?) וכמובן, הדובדבן שבקצפת, שנטילי מסקרפונה עם וניל איכותי.

לא, זו לא עוגת טריקולד. היא רק נראית ככה. בעוגה הזו יש שני שוקולדים בלבד, חלב ומריר. האלמנט הלבן הוא בעצם מסקרפונה ולא שוקולד לבן. זו עוגת מוס בסגנון אנטרמה, עם שש שכבות שונות בטעם ובמרקם. זה מתחיל מבסיס של ג’קונד אגוזי לוז שטעים לזלול איך שהוא, מעליו שכבת קריספי שוקולד אגוזים, מעליה שתי שכבות קרמה, אחת שוקולדית, השנייה אגוזית, מעליהם מוס מסקרפונה קליל עם וניל איכותי ולעיטור, גנאש שוקולד מריר. זה אכן היה יום הולדת שמח.

אתמול חגגנו לאחיין הכי קטן שלי שנתיים. כבר שבועיים שלמים שאני מנסה לחשוב מה להכין לשובב. אולי עוגה בדמות אחד מגיבורי העל שהוא כל כך אוהב? ספיידרמן? קפטן אמריקה? או אולי עוגה בצורת אחת המכוניות מהאוסף שלו? בסוף קלטתי, הילד מטורף על שוקולד קינדר. כבר הכנתי עוגות וטארטים בהשראת השוקולד האהוב. מספיק. הפעם אכין משהו להורים. כך בעצם נולד לו טארט ג’נדויה… מפורק.