בשנה שעברה קיבלתי מתנה ממש מגניבה ליום ההולדת: 4 ק”ג פיסטוקים סיציליאניים מברונטה, הפיסטוקים הכי ירוקים על פני כדור הארץ. במהלך השנה ניצלתי אותם היטב והכנתי מגוון של קינוחים, מעוגת שמרים פיסטוק, לסופגניות פיסטוק, ועד לסוכסה פיסטוק עם פרלינה פיסטוק. אפילו השתמשתי בהם בעוגת יום ההולדת שלי השנה. לא נותרו לי עוד הרבה אבני ירקת, אבל אני בטוח שהם עוד יצוצו שוב. סיציליה, פתחי את שערייך. אני מוכן ומזומן.

אלו הקייק פופס שעיטרו את ראש עוגת יום ההולדת שלי. קייק פופס פאדג’יים ושוקלדיים ביותר שדניאל הכתיר כמוצלחים יותר מהאלה עם האגוזים (אני לא מסכים איתו, אבל על טעם ועל ריח). את הקייק פופס הכנתי מגנאש שוקולד מריר וטעמם בוגר, עמוק ומודגש. בדיעבד אולי הייתי צריך להכין אותם משוקולד חלב בשביל הילדים. למזלי האחיינים אוהבים שוקולד מריר.

יומני היקר, עובר עלי שבוע די מנחוס. מקום העבודה מאורת העטלפים שלי הוצפה. אני עובד בבית מרקחת תת קרקעי בבניין ותיק יומין בליבה של ירושלים. כמו שהירקון זורם ונשפך לים, כך גם כל זקני העיר, עכברי המחמד שלה וריחות הפלאפל של מעוז… אבל אין ים בירושלים, אז הם כולם מוצאים את עצמם אצלי בבית המרקחת.

זה הוא פוסט המשך לעוגת פררו רושה שהכנתי בשבוע שעבר. העוגה שהיתה אמורה להיות כולה שלי התחלקה והתפזרה בין חברים טובים. למה שרק אני אהנה מכל הטוב הזה? בסופו של דבר נהניתי יותר מההתענגות שלהם על העוגה מאשר העוגה עצמה. את המתכון לעוגה מצאתי בספר שנקרא Super Gâteaux של Marabout. החסרתי את הפרג מהמתכון המקורי וקיבלתי עוגת אגוזי לוז נהדרת וסופר לחה, כמו שחברתי תיאה תיארה לאחר שטעמה מהעוגה.

*** מתכון מעודכן ומשופר (פחות שומני ויותר אוורירי) נמצא בלינק הבא. הידד *** יומני היקר שלום, מזמן לא כתבתי לך. הייתי קצת עסוק. אפיתי המון עוגות למשפחה וחברים. הפעם הכנתי עוגה בשבילי. עוגה רק לעצמי שלא יוצאת מהמטבח ולא נוסעת לתל אביב, פסגת זאב או מודיעין. עוגת פררו רושה המכילה כ-300 גרם אגוזי לוז קלויים וארומטיים. אלרגיים לאגוזים, היזהרו. זו ממש סכנת חיים. כל השאר, תתרחקו גם כן. זו העוגה שלי הפעם. כולה. שלי.

נתקלתי בסרטון ביו-טיוב בו מראים איך מכינים בראוניז אגוזי מלך וקפה מרשים ביותר. ידעתי שאני חייב להכין את זה בקרוב. הראיתי את זה לאורן שהציע לי להכין את השכבות השונות ממתכונים קיימים שאני כבר מכיר. לא הסכמתי. רציתי לטעום את התוצר הסופי של השף הספרדי. יצא נחמד למדי, אבל זה דרש שיפור לדעתי.

ואפילו ללא חלב. אולי גם ללא סוכר. סתם נו, יש מלא סוכר. זה צריך להיות אכיל גם, לא? ברצינות עכשיו, כבר הרבה זמן שאני מחפש בראוניז כאלה. בעוגת מוס שוקולד קפה וג’נדויה חיפשתי תחתית בראוניז שתישאר רכה גם לאחר הקפאה וקירור. מצאתי אחת כזו בזמנו ועכשיו יש לי מתכון נהדר נוסף. לא רק שהיא נשארת רכה לאחר קירור, היא אפילו טעימה יותר. בראוניז ללא קמצוץ חיטה, פאדג’י, אינטנסיבי ויחסית בריא יותר מהרגיל.

הכירו את האובססיה החדשה שלי: שוקולד פיסולי! כזה שמאפשר לבנות יצירות מדויקות להפליא שלא תרצו לאכול לעולם. וגם אם לא תעמדו בפיתוי ותיקחו ביס, לא תתבאסו. כי זה שוקולד! ההכנה פשוטה למדי, אם עוקבים אחר ההוראות. כל מה שצריך זה שוקולד וסירופ תירס בהיר. זהו. אה, וצבעי מאכל אם רוצים בצק צבעוני.