כן, ליים! אני יודע, אפשר למצוא ליים בארץ רק בשבועיים האחרונים של אוגוסט, אבל איכשהו נפל בחלקי כנראה הליים האחרון של העונה. מצד שני, העונה הזו די הזויה. כעת סוף ספטמבר וחם יותר מאשר בסוף אוגוסט. אז אולי זה לא כזה מפליא שהליים עוד כאן. סחטתי אותם עד הטיפה האחרונה והכנתי לעצמי עוגיות ליים מרנג מענגות.

אחרי 4 קילו (ואז עוד 4 קילו) פיסטוקים סיציליאניים, אני סוף סוף מגיע לסוף הדרך. כמה אהבתיך פיסטוק ירוק כאבן ירקת. עד הטיול הבא באיטליה, אמצא לי תחליף אחר. אולי פיסטוק איראני? אולי פיסטוק חלבי? בעצם, זה לא אותו פיסטוק? בכל מקרה, מהפיסטוקים הסיציליאניים שנשארו לי הכנתי עוגת פיסטוק דובדבנים בהשראת עוגת יום ההולדת שלי. עוגה עשירה, לחה ועסיסית לאוהבי פיסטוק מושבעים כמוני.

ירושלים. יום 3 לסגר הארצי. שקט בבית. גם שקט בחוץ. יושב עם הקפה על אדן החלון וצופה באנשים הולכים לתפילות החג. רגע, אז אין סגר? מי כבר יודע. סגר או לא, תכננתי גם ככה להיסגר בבית ולשחק במטבח. הבטחתי להודיה שאני אעלה פוסט רגיל ופשוט הפעם, ומה פשוט יותר מג’לי? לפחות כך גיליתי לאחרונה כשהכנתי עוגת אי מג’לי. הפעם הכנתי ג’לי רך יותר, פחות יציב מהקודם אבל הרבה יותר טעים. לדעתי לפחות.

גם אני בסוף נכנעתי לטרנד של השנה. אם יש משהו טוב שיצא מהשנה הזוועתית הזו, אלו הן העוגות האלה. הבדידות (או בעצם הבידוד) וחוסר האפשרות לנסוע ולנפוש בקיץ הזה הולידו עוגת יעד חלומי – אי טרופי באמצע האוקיינוס. מומלץ לפנות 3 ימי עבודה לעוגה. אל דאגה, הם לא אינטנסיביים למעט היום שני. יאללה, שיהיה מה לעשות בסגר הבא עלינו לטובה השבוע.

בשנה שעברה קיבלתי מתנה ממש מגניבה ליום ההולדת: 4 ק”ג פיסטוקים סיציליאניים מברונטה, הפיסטוקים הכי ירוקים על פני כדור הארץ. במהלך השנה ניצלתי אותם היטב והכנתי מגוון של קינוחים, מעוגת שמרים פיסטוק, לסופגניות פיסטוק, ועד לסוכסה פיסטוק עם פרלינה פיסטוק. אפילו השתמשתי בהם בעוגת יום ההולדת שלי השנה. לא נותרו לי עוד הרבה אבני ירקת, אבל אני בטוח שהם עוד יצוצו שוב. סיציליה, פתחי את שערייך. אני מוכן ומזומן.

*** מתכון מעודכן ומשופר (פחות שומני ויותר אוורירי) נמצא בלינק הבא. הידד *** ספטמבר 1982, יפו. הבית של סבתא סועאד. מנגינה נעימה מתנגנת ברקע, קטע אינסטרומנטלי של השיר “לביירות” של פיירוז. שטיח פרסי עם זוג טווסים תלוי על הקיר. תמונה של סבא חוסיין מימי נעוריו גם כן. סבתא נכנסת לפריים עם עוגה על ראשה. את העוגה מעטרים כ-20 נרות דלוקים. החפלה מתחילה והמשפחה רוקדת וחוגגת. מוהל עם זקן וכיפה נכנס לחדר. אחרי שהוא מסיים את מלאכתו, הוא מרים את העולל ביד אחת ומרקיד אותו, כמו בובת יד, בתנועות שמזכירות הברגת נורה לתקרה.

היום בדרכי חזרה הביתה מהעבודה חלפתי על פני בחור. הייתי עסוק בטלפון, אבל פניתי אחורה כשהבחור קרא: “גבר?” בקול בטוח. בהיתי בו לשנייה, ממתין להמשך השאלה. הוא בהה בי חזרה, עם מבט קצת מבולבל. המשכתי בדרכי ואז שמעתי אותו שואל: “אתה יהודי?”. לא היה לי כוח להסתובב אליו חזרה, אז פשוט הנהנתי “לא” בראשי. “אז מה אתה עושה כאן?” שאל, בנימה די מזלזלת. לא עניתי. התעלמתי והמשכתי הלאה לסופר לקנות מצרכים לעוגה.

אלו הקייק פופס שעיטרו את ראש עוגת יום ההולדת שלי. קייק פופס פאדג’יים ושוקלדיים ביותר שדניאל הכתיר כמוצלחים יותר מהאלה עם האגוזים (אני לא מסכים איתו, אבל על טעם ועל ריח). את הקייק פופס הכנתי מגנאש שוקולד מריר וטעמם בוגר, עמוק ומודגש. בדיעבד אולי הייתי צריך להכין אותם משוקולד חלב בשביל הילדים. למזלי האחיינים אוהבים שוקולד מריר.